החלטה בתיק מ"ת 16062-07-11

בקשה למעצר עד לתום ההליכים

1.    ברקע לכתב האישום אשר הוגש כנגד המשיבים, עומד סכסוך בין משפחת סלים, אליה משתייכים המשיבים, לבין משפחתו של ט.נ. (להלן:        "המתלונן"), סכסוך שכלל מעשי אלימות קשים בין שתי המשפחות. בכלל זה ובין יתר המעשים, על פי טענת משיב 3, בן למשפחת סלים, כשבועיים לפני מועד ההתרחשות המתוארת בכתב האישום, דקרו אותו בניו של המתלונן.

2.     לפי העובדות הנטענות באישום מס' 1, המתייחס לכל המשיבים , ביום 26/6/11 סמוך לשעה 05:00, באזור מ.פ. שועפט בירושלים, שהה המתלונן ביחד עם אחרים אשר המתינו להסעה לעבודתם בעיריית הרצליה. נטען כי באותה עת, הגיעו המשיבים למקום. משיבים 3 - 1 אחזו כל אחד מהם סכין, וברשות נאשמים 4 ו - 5 היה אקדח לכל אחד. בהגיעם למקום, תקף משיב 1 את המתלונן מאחור ודקר אותו באמצעות הסכין ברגליו. משיב 1 אמר למשיב 2 "תהרוג אותו" ומשיב 2 ניגש לתקוף את המתלונן כשבידו סכין. המתלונן אשר ניסה להגן על עצמו, נדקר בידיו על ידי משיב 2, התקשה לעמוד לנוכח הדקירות ברגליו ונפל ארצה. משיב 2 המשיך לתקוף את המתלונן ודקר אותו בצוואר בצד שמאל ובפניו. בתוך כך, ירה משיב 4 באקדחו מספר יריות באוויר, ומשיב 5 כיוון את אקדחו לעבר המתלונן. מיד לאחר מכן נכנסו המשיבים לכלי רכב שהמתינו להם במקום ונמלטו. כתוצאה מהתקיפה נגרמו למתלונן חתכים באורך של 12 ס"מ בצוואר משמאל ובאורך של 8 ס"מ בסנטר. כן נגרמו לו פצע דקירה בירך שמאל, פצעי דקירה בירך ימין ופצע דקירה ביד שמאל. בגין מעשים אלה מיוחסות למשיבים, בגדר האישום הראשון, חבלה בכוונה מחמירה - עבירה לפי סעיף 329 (א) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977, (להלן: "החוק"), נשיאת נשק - עבירה לפי סעיף 144 (ב) לחוק, החזקת סכין - עבירה לפי סעיף 186 לחוק.

3.     באישום מס' 2, הנוגע למשיב 3 בלבד, נטען כי משיב זה שוחרר ממאסר ביום 25/5/11 והנו "אסיר ברשיון". במסגרת תנאי שחרורו, נדרש משיב 3 להימצא במעצר בית בין השעות 20:00 ל - 06:00. את מעשיו, המתוארים באישום 1, ביצע משיב 3 תוך הפרת מעצר הבית. העבירה המיוחסת למשיב זה הנה הפרת הוראה חוקית - עבירה לפי סעיף 287 (א) לחוק .

ראיות לכאורה

טענות ב " כ המבקשת

4 .      לטענת ב"כ המבקשת , העובדות המתוארות בכתב האישום נסמכות על הודעתו של המתלונן והודעות עדי ראיה נוספים. המתלונן מסר 4 הודעות. בהודעותיו, מסר המתלונן את שמות המשיבים 1, 2, 4 ו -  5 כמי שביצעו את המעשים כמתואר לעיל. באשר למשיב 3, אמר המתלונן כי לא ראה את המשיב 3 בין תוקפיו. יחד עם זאת, נטען כי ישנם עדים אחרים שראו בזירה את המשיב 3. הודעתו הראשונה של המתלונן נגבתה בסמוך למועד האירוע, בה אמר שהמשיב 1 דקר אותו בצוואר, משיב 2 דקר אותו ברגליים, משיבים 4 ו - 5 אחזו אקדח וירו באוויר. בהודעתו השנייה, ובאלו שניתנו אחריה, אמר המתלונן שמשיב 1 דקר אותו ברגליים, משיב 2 דקר בצוואר, משיב 4 ירה באוויר ומשיב 5 החזיק אקדח וכיוון אליו את האקדח. המבקשת טענה כי יש להבחין בין פרטי ההודעה הראשונה של המתלונן לבין אלו שבהודעתו השניה, בנוגע עם מיקום הדקירה ובנוגע עם המעשה המיוחס למשיב מס' 5, שבהודעה הראשונה נאמר שהוא ירה, ואילו בהודעה השנייה נאמר שהוא אחז אקדח וכיוון למתלונן (פרטי הודעתו השניה של המתלונן חזרו על עצמם בהודעותיו המאוחרות יותר, ובכולן אמר כי המשיבים 1 ו - 2 אחזו סכין, משיבים 4 ו- 5 אחזו אקדח, והמשיב 4 ירה באוויר). ההודעה הראשונה של המתלונן, כך נטען, נגבתה בבית החולים בסמוך לאחר האירוע. על פי מזכר של השוטר רן ישראלי, ההודעה נגבתה בחדר המיון, תוך שהשוטר התקשה להבין את המתלונן, שסבל מקושי פיזי לדבר . נטען כי אך טבעי הוא שבנסיבות אלו יהיה המתלונן מבולבל, מה עוד שאין מדובר בבלבול מהותי לגופו של ענין, שכן המתלונן מסר תיאור של הסכינים והאקדחים ונקב באותם שמות במהלך כל הודעותיו, ודבק בכל ההודעות בתיאור שני צמדים: שניים היו עם סכינים ושניים עם אקדחים. ביסוס נוסף לכך שהמתלונן לא ביקש להעליל לשווא או לתאם גרסאות, עולה, לשיטת המבקשת, מעדות טאלל נימר, קרוב משפחתו של המתלונן, שאמר כי המשיבים 1, 2 ו - 3 היו מעורבים, וכי הוא ראה את משיב 4 יורה באוויר , אך לא שראה את משיב 5 במקום. כן באה הפניה לעדויות נוספות: חסן נימר, ראה את כל המשיבים במקום, אותם הוא מכיר . הוא ציין כי     המשיב 4 ירה באוויר, מבלי לפרט את מעשיהם של יתר המשיבים. עאטף חסן, ראה את משיב 4 יורה באוויר, וראה את משיב מס' 5 בזירת האירוע. סעיד נורי, שמע יריות. דבריו נתמכים בדברי שני שוטרי מג"ב שהגיעו למקום אחרי האירוע ואמרו שהגיעו למקום לאחר ששמעו יריות.

5 .      לאמור לעיל באה הפניה למחקרי התקשורת שנערכו והצלבת נתוני התקשורת שנאספו עם גרסאות המשיבים עצמם , שהכחישו את מעורבותם.

המשיב 1 טען שהיה בביתו והלך לישון ב - 24:00 בלילה. למחרת, ב - 07:30 בבוקר, יצא לבית הדודים. המבקשת טוענת כי האליבי של המשיב 1 הופרך כדלקמן: מבדיקת האליבי שלו עם אימו, עלה כי האם הלכה לישון לקראת חצות, ובמהלך הלילה היא הלכה לשירותים וראתה את בנה בבית וביום ראשון בבוקר היא יצאה מהבית בשעה 09:00 , תוך שהמשיב 1 נותר לישון בבית. אף כי לכאורה, אין בעדות זו כדי להפריך את האליבי, משום שהאם ראתה את המשיב 1 בבית כשהיא הלכה לישון וראתה אותו שוב ב - 09:00 בבוקר, הרי מאחר שהאירוע היה ב - 05:00 בבוקר יתכן שהמשיב 1 חזר הביתה. ברם, המשיב 1 טוען שהוא יצא מהבית בשעה 07:30 בבוקר לבית דודיו, ואמו הייתה שם, וכאמור אימו אמרה שיצאה מהבית ב - 09:00 בבוקר וראתה אותו בבית. ועוד: לגרסת המשיב 1, מכשיר הטלפון הנייד שלו היה ברשות המשיב 4 , אחיו, ואילו המשיב 4, אמר כי כלל לא ראה את המשיב 1 בבית באותו לילה.

6.      המשיב 2 טען כי היה כל הלילה בביתו, ומסר כי אשתו תוכל לאשר זאת. אשתו אמרה כי הוא היה בבית בשתיים וחצי בלילה, וכשהתעוררה בשש בבוקר, ראתה כי הוא ישן. המבקשת טוענת כי גרסת אשת המשיב 2 אינה שוללת כי ראתה אותו למעשה לפני האירוע ולאחריו.

  7.      המשיב 3 טען כי לא היה במחנה הפליטים שועפט, אלא ישן בביתו, מאחר שהוא היה במעצר בית באותו זמן. ברם, המשיב 3 אישר כי המכשיר הסלולארי של אחיו, המשיב 1, היה ברשותו בלילה, והוא שמע מוזיקה באמצעותו ולא יצא מהבית . את המכשיר, לגרסתו, החזיר לאחיו בשעה 07:00 בבוקר למחרת. המבקשת טוענת כי דברים אלה נסתרים על פי איכון הטלפון הנייד, ממנו עולה כי נקלטה שיחה בשעה 05:22 בבוקר באתר של מלון נובוטל, שאינו נמצא בסמוך לבית המשיב 3, אלא בדרך למקום אירוע או בחזרה ממנו.

8.      המשיב 4 טען כי נסע עם חבריו לטבריה יום קודם לאירוע בשעה 18:00, ושב עימם לירושלים בבוקר יום האירוע, אך לאחר השעה 07:00, המועד בו התרחש האירוע . המשיב 4 מסר את שמות שני החברים עימם שהה: פארז עלקם ועאמר ריזק. במהלך העימות עם המתלונן, אמר המשיב 4 כי הטלפון הנייד שלו אבד כחודש וחצי לפני כן ומסר את מספרו. נטען כי גרסתו של המשיב 4 הופרכה, כדלקמן: על פי איכון של מספר הטלפון עולה כי נקלטה שיחה נכנסת בשעה 05:17 בשועפט, ושיחה נכנסת באותו מקום בשעה 05:04. כמו כן, איכון המכשיר הסלולארי של חברו של המשיב 4, עאמר ריזק, מלמד כי המכשיר היה בירושלים בשעות הרלוונטיות לאירוע, וכך עולה גם מאיכון של המכשיר של החבר השני של המשיב , פארז עלקם. בנוסף, פארז עלקם סירב לשתף פעולה עם המשטרה ולבסס את האליבי שהציג המשיב 4. במזכר של השוטר יורם חתן מיום 10/7/11, תועד כי הוא שוחח עם פארז, שסירב לדבר וניתק את השיחה מיד כשהבין כי הוא משוחח עם שוטר. ניסיונות נוספים שביצע השוטר לשוחח עימו הובילו לאותה תוצאה. המשטרה עשתה ניסיון נוסף להביא את פארז לעדות ושוחחה עם עורך-הדין שייצג באותו מועד את המשיב 4, שאמר שידאג להביא את פארז לעדות, אך גם ניסיון זה היה לשווא. לעומתו, החבר השני, עאמר ריזק, הגיע למסור עדות ואישר לכאורה את האליבי של המשיב 4, אך גרסתו לא תאמה את איכוני מכשיר הטלפון הנייד שלו.

9.     גרסת המשיב 5 היא כי בזמן האירוע הוא שהה בביתו וטען כי אשתו תוכל לאמת זאת. ברם, אשת המשיב 5 לא נמצאה כדי לאשש את האליבי שהציג, ולאחר ניסיונות רבים לאתרה, נודע כי ביום האירוע, לאחר שנחקר המשיב 4, היא טסה לסעודיה.

10 .     בנוגע עם המשיב 3, המשוחרר עתה, טוענת המבקשת כי מעצרו עד תום ההליכים נדרש לנוכח עברו הפלילי, העובדה שהוא אסיר ברשיון, שביצע את המעשים המיוחסים לו בעת שהיה עליו לשהות במעצר בבית, ולנוכח חומרת המעשים. המשיב 3 נעצר לאחר האירוע ושוחרר במשטרה לאחר שהמתלונן אמר שהוא לא ראה אותו. לאחר מכן הוצא נגדו צו מעצר. הוא הגיע למשטרה, שם נתבקש להמתין, אך בחר לעזוב את המקום, ולא התייצב בהמשך למרות שזומן לחקירה. בהמשך, נעצר המשיב 3 במעצר ימים אך שוחרר בבימ"ש השלום. בשל תקלה שאירעה בעבודת המשטרה, לא הוגש ערר על החלטה , והדבר לא הובא לידיעת הפרקליטות.

         טענות המשיבים 1 ו- 4

11 .     סנגורם של המשיבים 1 ו- 4 טען כי על רקע הסכסוך בין המשפחות, מבקשים המתלונן וחבריו להפליל את המשיבים. אין להתרשם מכך, כך נטען, שהמתלונן נקב בשמות המשיבים. כמו כן, נטען לקיומן של פרכות במיוחס למשיבים: המבקשת גרסה כי כל המשיבים נסו מהמקום לאחר האירוע בכלי רכב אחד. ברם, שני שוטרי מג"ב, אשר פעלו בשני רכבים נפרדים ובזמנים שונים, אמרו כי ראו שני אנשים רצים. השוטר אלברט חיים אמר שראה שני אנשים רצים לכיוון בית חנינה ואילו השוטר גנדי ראה שני אנשים רצים לצומת ונכנסים למכונית מאזדה לבנה. נטען כי השינויים בגרסאות שהציג המתלונן בהודעותיו במשטרה פוגעים במהימנותו ומלמדים כי נועדו להתאים את גרסת המתלונן לאלו של יתר העדים: בהודעה הראשונה אמר המתלונן שהירי כוון אליו, ואילו בהודעות שלאחר מכן אמר כי משיב 4 ומשיב 2 ירו שש יריות, אך לא ציין אם זה היה באוויר או לא . כמו כן, בגרסתו הראשונה אמר המתלונן כי לא ידע מאיזה רכב ירדו התוקפים, אך לאחר מכן אמר כי ראה אנשים יורדים ממכונית מסוג מאזדה. המתלונן סיפר גם שמשיב 5 כיוון אליו את האקדח ודרש ממנו את ביתו, אך דברים אלו לא קיבלו חיזוק מעדים אחרים. באופן דומה, לגרסת המתלונן, לפיה המשיב 1 דקר אותו בצווארו והמשיב 2 ברגל, אין תימוכין. מכלל זה ניתן ללמוד, כך נטען, שמדובר בגרסא לא יציבה ומשתנה שאינה תואמת את גרסת אנשי מג"ב. נטען גם לקיום מחדלי חקירה. באה הפניה לכך שאחיינו של המתלונן הפליל את המשיבים במידה פחותה יותר שכן בהודעתו אמר כי אמנם היו יותר משני אנשים עם סכינים, המשיבים 1, 3 ו- 4, אך רק המשיב 2 הוא שדקר. דהיינו, הוא זיכה את המשיב 1 מדקירה. עוד אמר האחיין כי משיב 4 ירה באקדח רק לאחר שהחלו לרדוף אחריהם, והתוקפים נמלטו לשתי מכוניות ,  עובדה שנסתרה בעדויות אנשי מג"ב. באשר לעדותם של עדים אחרים, נטען, תוך פירוט, כי אין בעדותם גרסא מפלילה. באשר לאיכוני הטלפונים הניידים, נטען כי אלה נעדרי נפקות לענייננו, באשר אנשים מחליפים טלפונים, ואין בכך כדי לקשור דווקא בין הטלפון לבין בעליו.

טענות ה משיב 2     

12 .     סנגורו של המשיב 2 חלק אף הוא על קיום ראיות לכאורה והצטרף לדברי סנגורם של המשיבים 1 ו- 3 ולסתירות אליהן הפנה. סנגור המשיב 2 הביע תמיהה על כך שקיימות רק עדויות של המתלונן ואחיינו מהאירוע בלבד, בעוד שמדובר באירוע שאירע באור יום במקום בו היו עדים נוספים. הצילומים מהמצלמות במקום יכלו לסייע באיתור עדים, הגם שלא תיעדו את האירוע עצמו. נטען כי עדותו של טלאל נמר , שאמר שראה את הדקירות , הנה מגמתית ומוטלת בספק לנוכח עדות אחיו, חסן נמר , שהיה במכולת עם אחיו, טלאל, ואמר שיצא כששמע יריות , אך לא ראה את הדקירות . המניע המיוחס על ידי המאשימה למשיב 3, בגין דקירת בנו על ידי בניו של המתלונן, הוא דווקא מניע למתלונן להפליל את כל בני המשפחה של המשיב 3. ברם, טענות אלה לא נבדקו ולא נחקרו כלל, ולא נעשו בדיקות מספיקות הנוגעות לשיחות יוצאות ונכנסות. כמו כן, נטען כי לא נבדקו טביעות אצבעות או ד.נ.א., ואין ראיה ישירה הקושרת את המשיב 3 למיוחס לו. נטען כי האליבי שהציג המשיב 3 לא הופרך מדבריה של אישתו, שכן היא אמרה כי ראתה אותו לאחר חצות וסמוך לשעה 06:00 בבוקר.

        משיב 3